צוואות הדדיות וסוגיית יורש אחר יורש או יורש במקום יורש, כיצד ניסוח מעורפל גרר את היורשים לבתי משפט וכיצד הפסידו היורשים את הירושה.
תקציר פסק דין ע"א 10807-03 זמיר נגד גמליאל. פסק דין ניתן בשנת 2007 ועסק במקרה של בני זוג שערכו צוואה הדדית לפני התיקון לחוק הירושה (אשר קבע כי במקרה של שינוי צוואה הדדית לאחר פטירת אחד מבני הזוג מחייבת את בן הזוג הנותר בחיים להסתלק מהחלק שירש מעזבון בן הזוג הנפטר או להשיב את מה שירש לעזבון) וקבעו בצוואתם הוראה כי בפטירת כל אחד מהם רכוש הנפטר יעבור לבן הזוג הנותר בחיים. המחלוקת שהתעוררה נגעה לניסוח בצוואה לעניין הורשת הרכוש לאחר פטירת שני בני הזוג.
הסעיף בצוואה נשוא המחלוקת קבע בזו הלשון:
"5. את יתרת עזבוני במלואו אני מצווה בזה במלואו לאשתי יוספינה זמיר (ת.ז. …) בשלמות.
6. במקרה של פטירת אשתי לפני יעבור חלקה בעזבוני דהיינו יעבור מלוא עזבוני לילדינו אליקום זמיר (ת.ז. …), חנן זמיר (ת.ז. …) ו-דורון זמיר (ת.ז. …) וזאת בחלקים שווים ביניהם ובמקרה חו"ח של פטירת מי מהם לפני יעבור חלקו בעזבוני לילדיו בחלקים שווים ביניהם".
במקביל, הורתה צוואתה של אם המבקשים:
"5. את יתרת עזבוני במלואו אני מצווה בזה במלואו לבעלי יעקב זמיר (ת.ז. …) בשלמות.
6. במקרה של פטירת בעלי לפני יעבור חלקו בעזבוני דהיינו יעבור מלוא עזבוני לילדינו אליקום זמיר (ת.ז. …), חנן זמיר (ת.ז. …) ו-דורון זמיר (ת.ז. …) וזאת בחלקים שווים ביניהם ובמקרה חו"ח של פטירת מי מהם לפני יעבור חלקו בעזבוני לילדיו בחלקים שווים ביניהם".
ביום 29.7.1994 הלכה אם המבקשים לעולמה. על-פי צוואתה האמורה, ירש המנוח את עזבונה.
לאחר מותה של האם מצא האב בת זוג – רות גמליאל, חי עימה וניהל עימה משק בית משותף ואף נולדה להם בת כאשר הוא בן 78. המציאות עולה על כל דמיון.
האב ערך צוואה חדשה ובצוואתו הוריש את כל עזבונו לרות גמליאל למעט חלקים במקרקעין שהוריש לנכדיו. חלק אחר במקרקעין העביר בחייו במתנה לרות ולביתם המשותפת.
האב הלך לעולמו והמבקשים הגישו התנגדות לקיום צוואתו השניה של האב המנוח, וטענו כי יש לקיים את הצוואה הראשונה (ההדדית).
המבקשים טענו מספר טענות –
טענה אחת כי הצוואה נוגדת את רצון אימם, כפי שהביעה בצוואתם ההדדית ופוגעת בהסתמכות אימם המנוחה.
כמו כן טענו כי ההסדר בצוואה הוא הסדר של "יורש אחר יורש" ועל כן לא רשאי המנוח לשנות את צוואתו בשל מגבלת סעיף 42(ב) לחוק הירושה האוסר עריכת צוואה שונה מהצוואה הראשונה אשר קובעת הסדר של יורש אחר יורש ( לדוגמא סעיף שקובע שלאחר פטירתי ירש בן זוגי ואחרי פטירתו ירש ילדנו).
כן טענו כי העברת הרכוש בחיי המנוח פסולה בשל ההסתמכות שלהם שירשו את אביהם.
בית משפט השלום דחה התנגדותם ונתן צו לקיום הצוואה האחרונה של המנוח. בית משפט קבע כי לא מדובר בהסדר של יורש אחר יורש, אלא בהסדר של יורש במקום יורש (לדוגמא סעיף שקובע לאחר פטירתי ירש בן זוגי ואם בן זוגי ילך לעולמו לפני שאני אלך לעולמי ירש ילדנו המשותף), ולכן אין מגבלה לצוות בצוואה ליורש אחר.
בית משפט עוסק ארוכות באבחנה בין יורש אחר יורש לבין יורש במקום יורש.
השופטת נאור קובעת כי אין זה משנה אם מדובר ביורש אחר יורש או יורש במקום יורש – היורש הראשון זכאי לעשות מה שהוא רוצה ברכוש בחייו, למעט לא ניתן לערוך צוואה חדשה הסותרת את הוראת יורש אחר יורש (כלומר צוואה שקובעת העברת הירושה ליורש אחר ממי שנקבע בצוואה הקודמת).
בהעדר כוונה אחרת מפורשת או משתמעת לא ניתן להניח כי יש רצון להגביל זה את זה בשינוי צוואה. לדעת השופטת לא ראוי לקבוע לגבי צוואות שנעשו לפני התיקון לחוק שהייתה כוונה משותפת להתנות על הדין ולהגביל את בן הזוג האחר.
השופטת קובעת כי בצוואה מדובר בהוראה של יורש במקום יורש ועל כן הצוואה הסתיימה עם ירושת הראשון והיורש הראשון רשאי לעשות ברכוש כבתור שלו וגם לצוות אותו לאחר.
השופט ג'ובראן מסכים עם פסיקת נאור ומוסיף בהערת אגב כי אולי במקרה שהנסיבות יצביעו על חוסר תום לב ניתן יהיה לקבל טענה שלא ניתן לחזור מהצוואה באמצעות שימוש בעקרון תום הלב.
השופטת ארבל היתה בדעת מיעוט – היא סברה כי יש לפרש גם התנהגות, להתחשב בנסיבות ובראיות החיצוניות. לדעתה בצוואות הדדיות כוונת המצווה ליצור הסדר משולב של יורש במקום יורש ויורש אחר יורש. חלקו של הנפטר ראשון ברכוש יעבור ליורש הבא בתור על פי יורש אחר יורש והחלק של השני יעבור בהתאם לרצונו – על פי צוואתו האחרונה.
מבחינת השופטת ההגבלה יכולה להיות גם על רכוש שני הצדדים תלוי בתום לב, כוונת הצדדים ופרשנות הצוואה.
