סעיף 20 לחוק הנוטריונים, התשל"ו–1976, קובע כי ייפוי כוח לביצוע עסקה במקרקעין טעון אימות נוטריוני. הוראה זו חלה גם על סעיף 20 לחוק הנוטריונים, התשל"ו–1976, קובע כי ייפויי כוח הניתנים לצורך ביצוע עסקאות משכנתא, לרבות פעולות הקשורות ברישום משכנתא, שינוי תנאיה או פעולות נלוות אחרות.
הדרישה לייפוי כוח נוטריוני נועדה להבטיח את זהות המייפה ואת גמירות דעתו, אולם בפועל היא חלה גם במצבים שבהם מתקיימים ממילא מנגנוני זיהוי, פיקוח ובקרה משמעותיים, ובפרט כאשר מדובר בפעולות הנעשות מול תאגידים בנקאיים או גופים מוסדיים מפוקחים.
הבעיה בהסדר הקיים
החובה להמציא ייפוי כוח נוטריוני בכל פעולה הקשורה לביצוע עסקת משכנתא מטילה על הציבור נטל בירוקרטי וכלכלי ניכר. הדרישה גורמת לעיכובים, לעלויות נוספות, ולעיתים אף לקשיי נגישות – מבלי שקיים יחס סביר בין רמת הסיכון לבין רמת האימות הנדרשת.
כאשר עורך הדין מטעם הבנק, או עו"ד של הלווה המטפל בעסקה מאמת את החתימה מתייתר הצורך בדרישה לאימות נוטריוני נוסף.
עיקר ההסדר
התיקון קובע חריג להוראת סעיף 20 לחוק, ולפיו ייפוי כוח לצורך ביצוע עסקת משכנתא לא יידרש להיות ייפוי כוח נוטריוני, ובלבד שמתקיימים התנאים שנקבעו בדין.
ההסדר חל על ייפויי כוח הנדרשים לצורך פעולות הקשורות במשכנתא, ואינו מוגבל אך ורק לנטילה ראשונית של משכנתא חדשה, אלא גם לשינוי תנאיה, העברתה, ביטולה וכל פעולה אחרת הכרוכה ברישום העסקה. יפוי כח שאינו נוטריוני יהיה תקף.
עם זאת, ההסדר אינו מבטל את הדרישה לייפוי כוח נוטריוני בעסקאות מקרקעין אחרות שאינן בגדר משכנתא, ואינו יוצר ביטול גורף של ההסדר הקיים.
סיכום
מדובר בתיקון ממוקד ומאוזן, המפחית רגולציה עודפת בכל הנוגע לייפויי כוח לצורך ביצוע עסקאות משכנתא, מבלי לפגוע בתכליות ההגנה שביסוד חוק הנוטריונים. ההסדר משקף התאמה נדרשת של הדין למציאות המשפטית והרגולטורית הקיימת, ולמנגנוני הפיקוח המודרניים.
