מאת: עו"ד מורן ליברמן-איצקוביץ
עד לאחרונה לפני פסק הדין בענין בלוך (שיפורט בהמשך), מתיישבים חקלאיים אשר החזיקו בנחלה מכוח הסכם משבצת שהעניק להם זכות של ברי רשות במקרקעין אשר ביקשו להשביח ולממש את זכויותיהם במקרקעין מכח תוכנית, שהעניקה להם זכויות בניה נוספות, נדרשו בתשלום דמי הסכמה בגובה של 91% בתוספת מע"מ משווי הקרקע לרשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמי"). רמי היתה מפרישה סך של 10% לטובת היטל ההשבחה לרשות המקומית.
בפסק דין רע"א 725/05 הוועדה המקומית שומרון נ' עוזי ושפרה בלוך בית משפט השווה את מעמדם של מתיישבים חקלאיים המחזיקים בקרקע מכח הסכם משבצת המקנה להם זכויות של ברי רשות לבין החוכרים לדורות. נפסק כי מבחינה מהותית נהגו בברי הרשות כפי שנהגו בחוכרים לדורות במשך עשרות שנים. הגשמת התכלית של המחוקק בחיוב היטל השבחה הביאה את בית המשפט לראות את מעמד ברי הרשות כמעמד של חוכר לדורות לענין זה. בית משפט ציין כי אין הכוונה להעניק לברי רשות את הזכויות הקנייניות המוגדרות בחוק כפי שיש לחוכר לדורות.
תוצאת פסק הדין משליכה על בעלי זכויות בנחלות אשר מבקשים לממש זכויות המשביחות את המקרקעין כגון מכירת נחלה, פיצול מגרש מנחלה, קבלת היתר בניה, היתר לשימוש חורג. כיום ידרשו רשויות מקומיות כי בעלי הזכויות ישלמו להם היטל השבחה בסך של 50% מעליית ערך הקרקע בעקבות התוכנית המשביחה. בנוסף ידרשו לשלם סך של 46% בוספת מע"מ משווי הקרקע במועד המימוש. לכן המתיישבים החפצים לבצע פעולות במקרקעין ידרשו לברר בטרם ביצוע הפעולה האם ידרשו בהיטל השבחה ומה גובה ההיטל.
